חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 פורסם ביום 15.3.2018 ונכנס לתוקף ביום 15.9.2019 ("חוק חדלות פירעון").
מאז נחקק החוק, החל עידן חדש בהליכי חדלות פירעון. מדובר בשינוי משמעותי מאוד, הן מבחינה תפיסתית, הן מבחינה מהותית והן מבחינה פרוצדורלית. לא עוד הטלת אשמה על החייב שנקלע לחובות, אלא הכרה בכך שהחייב נקלע לחובות בעקבות כשל שוק, כל עוד הקריסה הכלכלית של החייב נגרמה בתום לב.
מרגע כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, פקודת פשיטת הרגל בוטלה.
לחוק חדלות פירעון שלוש מטרות עיקריות:
א. להביא לשיקומו הכלכלי של החייב.
החוק מציב את שיקומו הכלכלי של היחיד כערך מרכזי. מטרת החוק היא לצייד את החייב בכלים שימנעו ממנו להיקלע פעם נוספת למצב של חדלות פירעון, באמצעות הכשרה כלכלית. לשיקום הכלכלי של היחיד יתרונות כלכליים רבים ולצדם, הגשמת עקרונות חברתיים של מתן הזדמנות נוספת לאדם שנקלע לחובות כלכליים. שיקום כלכלי מאפשר לחייב לזקוף את גבו ותורם במגוון מעגלים: לחייב עצמו, לקרוביו ולסביבתו וכן לחברה כולה.
הליך פשיטת הרגל התבסס בעבר על ההנחה כי אי תשלום חובות ע"י החייב מבטא פגם מוסרי בהתנהלות החייב. הנחה זו אינה יכולה לעמוד בעידן המודרני שבו השימוש באשראי צרכני מהווה חלק נכבד מהשימוש באשראי במשק ונתפס כלגיטימי. המחוקק ראה לנכון לראות את הכישלון ביכולת פירעון האשראי וחדלות פירעון כ"תאונה כלכלית" ולא כ"פגם מוסרי", ולהתאים את הדינים החלים על חדל הפירעון לתפיסה זו.
קיים מאבק מתמיד בין הגופים אשר תכלית עסקיהם היא הלוואת כספים לבין גופים האמונים על הגנה על מצבו הכלכלי של היחיד. בעולם המודרני נוצר מצב, שבו היחיד נתון בלחץ מתמיד ע"י גופים פיננסיים שונים (כגון בנקים חברות אשראי וגופים חוץ בנקאיים), אשר פונים אל היחיד בהצעות "אטרקטיביות" לנטילת הלוואות, אם זה הלוואות לדיור, הלוואות לרכישת רכב, או הלוואות לכל מטרה. האדם אשר מצוי באופן קבוע בלחץ אל מול הפיתויים הסביבתיים, מוצא עצמו נוטל הלוואת לשם הגדלת הצריכה הפרטית או העסקית שלו, כאשר הוא אינו תמיד יודע לאמוד את רמת הסיכון אליה הוא נכנס, וכל זאת כאשר מונחות לפניו הצעות "אטרקטיביות" לקבלת כספים ע"י הגופים הפיננסיים כאמור. מצב זה עלול לגרום למצב שבו האדם היחיד לא יהיה מסוגל לפרוע את חובותיו כלפי הגופים המלווים, והוא יגיע לחדלות פירעון שלא באשמתו.
ב. הגדלת שיעור החוב שייפרע לנושים.
הנושים הם הנפגעים העיקריים בהליכי חדלות הפירעון, הואיל ובסופו של ההליך החייב יהיה פטור מרוב חובותיו, והנושים לא יזכו בהחזר כספם. לפיכך, תכליתם של הליכים אלה היא, בין היתר, להשיא את ערך נכסי החייב ולהקטין, ככל האפשר, את הפגיעה שתיגרם לנושים כתוצאה מחדלות הפירעון של היחיד.
ג. הגברת הוודאות והיציבות של הדין, קיצור הליכים והפחתת הנטל הביורוקרטי.
הליך פשיטת הרגל שהיה נהוג עד לחקיקת חוק חדלות פירעון, הכניס את החייב להליך, שתחילתו ידועה אך סופו אינו ידוע, לא מבחינה כספית ולא מבחינת לוחות זמנים. חייבים היו נתונים בהליך של פשיטת רגל במשך שנים רבות, לעתים מעל ל-10 שנים, בעוד שמצד אחד, ההליך לא השיא רווחים משמעותיים עבור הנושים, ומצד שני הציב את החייב במשך שנים רבות תחת הגבלות הקבועות בפקודת פשיטת הרגל, כגון עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלת שימוש באשראי, הגבלת שימוש בשיקים וכדומה.
ההליך תחת חוק חדלות פירעון גורם ליציבות, ותוחם את לוחות הזמנים (בין 3 ל-4 שנים), כך שברור לכל הנוגעים בדבר מתי ההליך מתחיל ומתי הוא דם מסתיים.
ראוי לציין, כי בדרך כלל החלק הארי מחובו של החייב הוא לבנקים, ולרשות הבנקים קיים סעד של רישום החוב של החייב כלפיהם כ"חוב אבוד". במקרה כזה הבנקים רשאים לקזז את "החוב האבוד" במסגרת ההתחשבנות שלהם מול רשויות המס, כך שהפגיעה בהם, במקרה זה, היא נמוכה יחסים לפגיעה בנושה שהוא אדם או גוף פרטיים.
מי רשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים?
יחיד; נושה; היועץ המשפטי לממשלה.
חשוב לדעת, כי אדם שהמעסיק שלו נכנס להליך של חדלות פירעון (בין אם הוא אדם יחיד ובין אם הוא תאגיד), עובד אשר זכאי לזכויות מכח דיני העבודה, וזכויות אלה לא שולמו לו ע"י המעסיק, רשאי עפ"י חוק הביטוח הלאומי, להגיש תביעת חוב לביטוח הלאומי, והוא יהיה זכאי לקבל את הכספים המגיעים לו מהמעסיק (או לפחות חלק מהם) בהתאם לחוק הביטוח הלאומי.
