כיצד מטפלים בנזקי רטיבות שנגרמו לדירה

תביעה בעקבות נזקי רטיבות

יש להבחין, תחילה, בין שני מקרים שהטיפול המשפטי בהם שונה:

1. רטיבות הנובעת מדירת השכן הממוקמת מעל הדירה שנפגעה מהרטיבות.

2. רטיבות הנובעת מחלקים ברכוש המשותף של הבנין, לדוגמא מגג הבנין, ממרזב הבנין, וכדומה.

במקרה הראשון, הסכסוך יידון בביהמ"ש (השלום או המחוזי לפי סכום התביעה). במקרה השני הסכסוך יידון בפני המפקח/ת על רישום המקרקעין (שמשרדיו/ה ממוקמים בד"כ בטאבו).

במקרה הראשון הנתבע יהיה הבעלים של הדירה שממנה נובעת הרטיבות. במקרה השני הנתבע יהיה נציגות הבית המשותף (מה שמכונה וועד הבית).

ישנה אבחנה נוספת שיש לבצע טרם הגשת התביעה:

1. האם תובעים רק פיצוי בגין הנזק שנגרם לדירה שנפגעה מהרטיבות?

2. האם דורשים, בנוסף לנזק שנגרם לדירה שנפגעה מהרטיבות, גם שבית המשפט ייתן "צו עשה" – צו המורה לנתבע לתקן את המפגעים הגורמים לרטיבות, כלומר דורשים כי ביהמ"ש או המפקח לפי הענין יורה לבעלים של הדירה שממנה נובעת הרטיבות או לנציגות הבית המשותף לתקן את הליקויים שגורמים לרטיבות.

האבחנות הנ"ל חשובות משום שמה שלא תבעתם לא תקבלו. ובמקרה שתבעתם רק פיצוי בגין נזקי הרטיבות בדירתכם, ייתכן שתקבלו פיצוי כספי, אך המפגעים בדירה שממנה נובעת הרטיבות יוותרו כפי שהם.

 מינוי מומחה מטעם בית המשפט

הואיל ובית המשפט איננו מומחה לרטיבות, הוא בדרך כלל יציע למנות מומחה נייטראלי מטעם בית המשפט אשר יבצע בדיקה מקיפה של מפגעי הרטיבות ויגיש לביהמ"ש חוות דעת מנומקת ומפורטת לגבי מפגעי הרטיבות והנזקים שנגרמו על-ידם.

צריך לקחת בחשבון שבעלות שכר טרחת המומחה, בשלב הראשון, ישאו בדרך כלל הצדדים בחלקים שווים, ורק אם יתברר לאחר הבדיקה, כי אכן הרטיבות היא באחריות הנתבע, אז ביהמ"ש עשוי לחייב את הנתבע להשיב לתובע את החלק ששולם על ידו למומחה. ואם יתברר שהרטיבות איננה נובעת מדירת הנתבע, ביהמ"ש עשוי לחייב את התובע להשיב לנתבע את החלק ששולם על ידו למומחה.

לאחר קבלת חוות דעת המומחה, יציע בדרך כלל ביהמ"ש לצדדים הצעה לפשרה, אולם הוא עשוי גם לקבוע כי הצדדים יגישו תצהירים, ויתנהל שלב ההוכחות (חקירת העדים שמסרו תצהירים).

לאחר שלב ההוכחות יגישו הצדדים סיכומים ובית המשפט ייתן פסק דין.

יש לציין, כי צד שמפסיד במשפט עלול לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד של הצד שכנגד, ויש לקחת ענין זה בחשבון, משום שמדובר בסכום של כ- 10,000 ₪ ואף יותר, סכום שעשוי לעיתים להביא את הצדדים להעדיף לבוא במו"מ על מנת להימנע מהוצאות כאמור.

תביעה למתן צו הריסה – בסמכות בימ"ש שלום

החלטה מיום 1.8.2013

בית המשפט העליון (מאת כב' השופט נועם סולברג ובהסכמת השופטים א' גרוניס וע' פוגלמן) ביטל ביום 1.8.2013 את הלכת שמש (ע"א 37/59 שמש נ' מפעל המים כפר סבא, פ"ד יג (1) 834 (1959)) (להלן: "הלכת שמש").

הלכת שמש קבעה, כי סמכות השיפוט העניינית לדון בתביעה בדבר "שימוש במקרקעין" נקבעת בהתאם להבחנה בין תביעה שעניינה שימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס, לבין תביעה  שעניינה שימוש במקרקעין שאין עמה שמירה על גוף הנכס (כגון תביעה לצו הריסה או להחזרת המצב לקדמותו).

בית המשפט העליון קבע כי הלכת שמש ארכאית ולפיכך יש לבטלה.

חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע את ההוראות בדבר סמכות בתי המשפט.

הסעיפים הרלוונטיים לענייננו:

"40 .בית משפט מחוזי ידון באלה:

(1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום….

51 (א) בית משפט שלום ידון באלה:

(1)…

(2)…

(3). תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם…."

סיפור המעשה

מדובר בבית משותף בשד' קיש בחיפה, המונה 4 דירות: 2 בקומת קרקע ו-2 בקומה א'. על פי הרישום בטאבו, גג הבית המשותף צמוד ליחידת משנה מס' 4, היא דירת הנתבעים. התובעים הם בעלי 3 דירות בבית המשותף (חלקות משנה מס' 1 – 3).

התובעים הגישו תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (כב' המפקחת ציפורה פיגנבוים), לפיה עתרו למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להרחיב את דירתם אל תוך חלל הגג המצוי מעל הדירות העליונות והצמוד לדירתם.

עילת התביעה היתה היתר בניה שקיבלו הנתבעים מרשויות התכנון לאישור תוספת בניה לדירתם המרחיבה את דירתם אל חלל הגג של הבית המשותף. התובעים טענו, כי לדירת הנתבעים הוצמד אמנם גג הבית, אולם לא הוקנו לה זכויות בניה, ולפיכך הן מהוות רכוש משותף לכל הדיירים. כמו כן לנתבעים לא עומד הרוב הדרוש לפי חוק להרחבת דירתם. בהיעדר הסכמה ברוב בעלי הדירות שנקבע בסעיף 71ב' לחוק המקרקעין, מנועים הנתבעים מליישם את היתר הבניה שקיבלו.

המפקחת קיבלה את התביעה והוציאה צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים או מי מהם לבצע כל בניה מכל סוג שהוא על גג דירתם בבית המשותף.

למרות צו המניעה הקבוע שהוצא נגד הנתבעים, בנו הנתבעים על גג הבית המשותף.

משכך, הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה לבית המשפט המחוזי, לפיה מתבקש בית המשפט המחוזי להורות לנתבעים להרוס את הבניה שבנו ולהחזיר את המצב לקדמותו.

הנתבעים, מנגד, הגישו בקשה לסילוק תביעת התובעים על הסף מחוסר סמכות עניינית ולחילופין ביקשו להעביר את התביעה לבית משפט השלום. לטענתם, הלכת שמש, המבחינה בין תביעה שעניינה שימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס לבין תביעה שעניינה שימוש במקרקעין שלא תוך שמירה על גוף הנכס (כגון הריסה או החזרת המצב לקדמותו) ארכאית ויש לשנותה.

בית המשפט המחוזי – חיפה (מפי כב' השופט יצחק כהן) דחה את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להעברתה לבית משפט השלום מחוסר סמכות עניינית וקבע, כי כל עוד לא שונתה הלכת שמש, כי אז היא מחייבת כל בית משפט.

כאמור, ביום 1.8.2013 ביטל בית המשפט העליון את הלכת שמש ומעתה ואילך כל תביעה שעניינה "שימוש במקרקעין" בין אם מדובר בשמירה על גוף הנכס ובין אם מדובר בהריסה – הינה בסמכות בית משפט השלום.

(רע"א 3749/12, ששון בר-עוז ואח' נ' דניאל סטר ואח', פורסם ביום 1.8.2013.)

פנייה לייעוץ או למתן שירותים, אנא צור קשר עם משרדנו.

הרוב הדרוש לביצוע תמ"א 38

איזה רוב צריך כדי לבצע פרויקט לפי תמ"א 38 ומה עושים נגד המתנגדים?

רקע

מהי תמ"א 38?

תמ"א 38 היא תכנית מתאר ארצית שמטרתה חיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. התכנית מאושרת ע"י הממשלה והיא כוללת את כל הבניינים בישראל, אשר הוצא היתר לבנייתם לפני 01.01.1981, למעט מבנים שתקן ישראלי מס' 413 (תכן עמידות מבנים ברעידות אדמה) פטר אותם מתחולתו.

כדי להגשים את מטרת התכנית, הוחלט כי יש לעודד את חיזוק המבנים ע"י מתן תוספת בניה לבעלי הזכויות בבניין אותן יוכלו בעלי הזכויות למכור ליזם (או לקבלן בנין) עבור חיזוק הבנין ע"י היזם, תוספת של ממ"ד, מרפסת שמש, שיפוץ המבואה של הבנין, חיפוי חיצוני מודרני לבנין, חידוש חדר זבל, הצמדת חניות לדירות הקיימות, סידור הגינון בבנין, והכל בהתאם לעסקה בין היזם לבעלי הזכויות בבנין ובהתאם להיתר שיקבלו בעלי הזכויות במסגרת התכנית.

בדרך כלל היזם יהיה מעונין לרכוש את כל זכויות הבניה הקיימות או העתידיות מבעלי הזכויות. ישנם בניינים שבעקבות תכניות אחרות שאושרו ע"י העירייה נוספו לבניין זכויות בנייה נוספות שלא קשורות כלל לתמ"א 38, כגון: תוספת של אחוזי בניה, תוספת למרפסות ותוספות נוספות. היזם יהיה מעוניין לקבל, במסגרת העסקה, את כל זכויות הבניה ולנצלן במסגרת העסקה לביצוע פרויקט לפי תמ"א 38.

התכנית לא חלה על מבנים שהוצא צו הריסה לגביהם (בין ע"י העירייה ובין ע"י ביהמ"ש).

הסבר כללי לגבי הרישום

כשבנין רשום כבית משותף הוא מופיע בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו) כחלקה מס' X בגוש מס' Y. כל דירה בבנין רשומה כתת-חלקה או כחלקת משנה בבנין. מעבר לדירות על החלקה ישנם חלקים המהווים רכוש משותף.

הרכוש המשותף מוגדר בחוק המקרקעין כך: "כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת."

סעיף 55 (א) לחוק המקרקעין קובע, כי לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי מסויים ברכוש המשותף של אותו בית משותף. כלומר אין לבעל דירה בבית משותף בעלות על חלק מסוים ברכוש המשותף.

סעיף 57 (א) לחוק המקרקעין קובע, כי שיעורו של החלק ברכוש המשותף הצמוד לכל דירה יהיה לפי יחס שטח רצפתה אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון הבית המשותף. לדוגמא: לדירה ששטח רצפתה 100 מ"ר יוצמד ברכוש המשותף חלק הגדול פי שניים מלדירה ששטח רצפתה 50 מ"ר.

הרקע חשוב להבנה מהו הרוב הדרוש להחלטה על ביצוע פרויקט לפי תמ"א 38

הרוב הדרוש לביצוע פרויקט לפי תמ"א 38 – ומה עושים נגד המתנגדים

הפרויקט לפי תמ"א 38 הוא ביצוע עבודות ברכוש המשותף. לא מבצעים עבודות בדירות עצמן במסגרת הפרויקט. לכן, חשוב להבין שכל הדיון הוא לגבי הרכוש המשותף.

סעיף 5 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), תשס"ח – 2008 קובע את העיקרון, לפיו: ביצוע עבודה ברכוש המשותף שמטרתה בניית דירה חדשה אחת או יותר, טעון החלטה מראש של כל בעלי הדירות. זהו הכלל.

אם לא הצליחו כל בעלי הדירות להגיע להסכמה לגבי ביצוע עבודות ברכוש המשותף, ישנה אפשרות שבעלי הדירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף ושני שלישים מהרכוש המשותף צמודים לדירותיהם יכולים להגיש תביעה למפקח על הבתים המשותפים, ולבקש לחייב את המתנגדים לביצוע הפרויקט לבצע את הפרויקט.

יש לשם לב, דרוש רוב של שני שלישים מבעלי הדירות. לדוגמא: בבניין שבו 16 דירות דרושה הסכמה של 10.56 בעלי דירות (16 * 2/3). בנוסף צריך לוודא שהרכוש המשותף הצמוד לדירותיהם של אותם בעלי דירות מהווה גם הוא 2/3 מהרכוש המשותף. ניתן לברר מהו חלקו של כל בעל דירה ברכוש המשותף ע"י עיון בנסח טאבו שניתן להוציאו מאתר משרד המשפטים, בקישור שלהלן.

www.ecom.gov.il/tabu

המלצות

א. יש להתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום על מנת שילווה את בעלי הדירות לאורך כל הפרויקט.

ב. עדיף שבעלי הדירות יגבשו דעה בנוגע לדרך שבה הם מעדיפים ללכת. האם ללכת לפרויקט לפי תמ"א 38, שבו מחזקים את הבניין כנגד רעידות אדמה ומוסיפים מס' יחידות דיור על הגג, או שמא עדיף ללכת לפרויקט לפי תמ"א 38 תיקון מס' 2, שהוא מעין פינוי ובינוי, שבו הבניין הקיים ייהרס ובמקומו יבנה היזם בנין חדש.

ג. יש לפעול בהתאם להנחיות עורך הדין החל משלב המו"מ, וזאת מאחר שיש היבטי מס שונים שיש לקחת בחשבון, ערבויות שונות, יש צורך בעריכת אספת דיירים והחתמתם על פרוטוקול מינוי נציגות דיירים, ועוד.

לייעוץ יותר פרטני, אנא פנה למשרדנו לפי הפרטים שלהלן, או צור קשר.
רחוב עוזיאל 1 רמת גן. טלפון: עו"ד יעקב עופר קלפה: 052-6655323 או בפקס': 03-5245642, או בדוא"ל: office@toaff-kalfa.com